החלטה
להלן החלטתי בבקשת המבקש להורות על ביטול פסק-הדין שניתן ביום 17.1.2011:
המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה ע"ס 83,750 ₪. במסמכי ההתקשרות בין הצדדים מצוין שהמבקש מתגורר בקיבוץ בארי (זהו אף המען המצוין בכתב התביעה); בפועל, פסק-הדין ניתן על יסוד מסירה לאמו של המבקש (בישוב גבולות), כאשר בתצהירו של המוסר מצוין שהאם סירבה לאשר את דבר המסירה בחתימתה.
בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק-הדין (הבקשה מתייחסת לפסק-דין מיום 24.11.2010, אולם פסק-הדין ניתן ביום 17.1.2011; ביום 24.11.2010 ניתנה החלטה המורה על עריכת שינויים בפסיקתא אולם לא ניתן באותו המועד פסק דין) מציין המבקש, בין היתר, כדלקמן:
"המשיבים פתחו בהליכים כנגדי, לא טרחו לשלוח לי את כתב התביעה .... אבל את צו ביצוע התשלומים של ההוצל"פ שנפתח כנגדי שלחו אף שלחו לביתם של הורי .....".
"ויודגש: פסק הדין מעולם לא הומצא לי, וזאת חרף העובדה שהמשיבים ידעו את מקום מגורי או של הורי כך למעשה ובחוסר תום לב, עד היום לא הומצא לי כתב התביעה ופסק הדין".
יצוין, כי בכותרת הבקשה לביטול פסק הדין מציין המבקש, כי מענו הינו: "קיבוץ גבולות ד.נ. חלוצה 85525".
אשר לטענות ההגנה, המבקש טוען, כי הוא ניהל חשבון עסקי אצל המשיב, לאחר שהמשיב בדק את נתוני העסק והעמיד למבקש מסגרת אשראי מכובדת. לאחר תקופת מה הגיש המבקש בקשה לקבל מהמדינה הלוואה, הבקשה נדחתה והוא פנה אל המשיב בבקשה לעזרה בהגשת ערעור אחר החלטת הוועדה. מנהל סניף המשיב הביע הסכמתו, אולם במהלך הכנת הערעור התברר לו שאבי המבקש היה בעבר פושט רגל, אז שונה היחס כלפי המבקש, המבקש נדרש להפסיק את פעילותו בחשבון, מסגרת האשראי בוטלה באופן חד צדדי והמשיב העמיד למבקש הלוואה בריבית גבוהה לכיסוי יתרת החובה.
בדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו התומך בבקשה והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.
פסק-דין שניתן במעמד צד אחד עשוי להתבטל על יסוד שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו ניתן פסק הדין בהיעדר הגנה, כאשר נמצא שהתובענה לא הומצאה כדין לידי המבקש, קיימת עילת ביטול מתוך חובת הצדק. העדר המצאה כדין מהווה עילה מספקת לביטול פסק הדין, כאשר בית המשפט כלל אינו נדרש לבחון האם עומדת למבקש הגנה בפני התביעה.
עם זאת, כאשר נמצא שבוצעה המצאה כדין של התובענה לידי המבקש, ביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר הלכה היא שבבואו להפעיל את שיקול הדעת על בית המשפט לבדוק האם יש בפי המבקש טעם להצדקת הימנעותו מהגשת כתב הגנה והאם הביטול עשוי להצמיח לו תועלת. היינו, האם בפי המבקש עילת הגנה בפני התובענה. עוד נקבע בפסיקה, כי התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר, כאשר מקום בו מצביע המבקש על סיכויי הגנה הרי שבגין המחדל ניתן על פי רוב להסתפק בהטלת הוצאות לחובת המבקש [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית), בעמ' 355].
התייחסות לסוגיית מסירת כתב התביעה:
לא עלה בידי המבקש להניח תשתית עובדתית הסותרת את ממצאי המסירה. המבקש לא התייחס בתצהירו באופן פרטני לאישור המסירה. בשום מקום בתצהיר לא נטען על ידו, כי הוא אינו מתגורר במען בו בוצעה המסירה (בישוב גבולות) עם הוריו (כאמור, בכותרת הבקשה ציין המבקש את מענו כקיבוץ גבולות), הוא אינו מציין האם ערך בירור מתאים עם אמו (אין די בטענות שהעלה המבקש בסיכומיו), הוא אינו תומך את הבקשה בתצהירה של אמו, אשר בהתאם לנטען קיבלה את כתב התביעה בשמו אולם סירבה לחתום על אישור המסירה והוא לא ביקש מהצד שכנגד – המשיב – להבטיח את התייצבות פקיד המסירה לדיון, לצורך חקירה על תצהירו [בהתאם להוראת תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984]. זאת ועוד, מהבקשה משתמע, כי מסירה בבית הוריו של המבקש הינה מסירה מספקת עבורו, כאשר אף האזהרה על פתיחת התיק נמסרה בבית הוריו.
התייחסות לסוגיית סיכויי ההגנה:
לא מצאתי שבפי המבקש הגנה ראויה בפני התביעה שהוגשה כנגדו.
הלכה היא, כי על בעל דין אשר מבקש שתינתן לו רשות להתגונן בפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר להתכבד ולפרט את הטענות המבססות את הגנתו [ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ [פורסם בנבו]]. המבקש, עם זאת, לא עמד בדרישה הקבועה בדין בכל הקשור להיקף ואופי פירוט טענות ההגנה. המבקש אינו מנמק, מניין קיימת חובה למשיב – תאגיד בנקאי – לסייע לו בהכנת ערעור עקב סירוב של צד ג' ליתן לו הלוואה (או ליתן סיוע כאמור, לאחר שהמשיב חזר בו מלסייע למבקש – מכל סיבה שהיא). נותרה, אפוא, טענת המבקש לפיה המשיב ביטל את מסגרת האשראי של המבקש אצל המשיב באופן חד צדדי (בשים לב לעובדת הכרזתו של אבי המבקש בעבר כפושט רגל). אין ספק, כי ביטול שלא כדין של מסגרת אשראי עשוי לחשוף את בעל החשבון לתסבוכת פיננסית, כאשר במצב דברים כאמור, עשוי הביטול החד צדדי להטיל על התאגיד הבנקאי את האחריות לנזקים שנגרמו ללקוח. עם זאת, אין די בהעלאת טענה כללית בדבר ביטול חד צדדי של מסגרת האשראי. לצורך ביסוס טענת הגנה כאמור היה על המבקש להתכבד ולפרט מה הייתה מסגרת האשראי המאושרת שלו, מה הייתה יתרת החובה בחשבונו אצל המשיב במועד הרלבנטי לעניין - מועד ביטול האשראי – והאם במועד הרלבנטי כאמור עמד המבקש במלוא התחייבויותיו כלפי המשיב, באופן שהמשיב היה מנוע מלבטל את מסגרת האשראי. אין באמור בסעיף 4 לתצהירו של המבקש כדי להניח תשתית עובדתית לפיה עומדת לו הגנה בפני התביעה, כל זאת בגין ביטול מסגרת האשראי בחשבונו.
מעבר לאמור, ביום 12.2.2010 נערך בין הצדדים הסדר חוב. בסעיף 1 להסדר החוב מאשר המבקש כי הוא חב למשיב סך של 107,105.93 ₪, הוא מאשר את אופן תשלום החוב ושיעור הריבית ואף מצהיר, כי "אין ולא תהיה לו והוא מוותר בזאת על כל טענה או דרישה או תביעה כלפי הבנק ....". המבקש אינו מבהיר, כיצד עולה בקנה אחד הסתייגותו מהותרת פסק הדין לחובתו עם הוראות הסדר החוב (בסיום הדיון התאפשר למבקש ליתן התייחסות פרטנית ביחס לאמור, אולם הוא בחר שלא לעשות כן, תוך שהוא מציין שהוא מציין: "מכיוון שאינני עו"ד אני מעדיף לא לענות כרגע. זה קשור לכתב ההגנה ולא לשלב זה". מענה זה אינו מניח את הדעת ואינו מספק.
אשר על כן, הבקשה לביטול פסק-הדין – נדחית; הליכי ההוצאה לפועל (ככל שעוכבו) – ישופעלו.
משנדחתה הבקשה, אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט ב"כ המשיבות בסך של 1,500 ₪.
המזכירות תשלח העתק מהחלטתי אל הצדדים.